הריאות שלך

קח נשימה. שאף אוויר פנימה ותרגיש איך בית החזה מתרחב וריאותיך מתמלאות. כעת נשוף החוצה ותרגיש איך בית החזה יורד והאוויר יוצא. את הפעולה הזו אנו מבצעים באופן אוטומטי, ומבלי לשים לב לכך, כ-15 עד 20 פעמים בדקה ועד 20 אלף פעמים ביממה!

הנשימה היא תהליך מופלא, המתאפשר הודות למערכת הנשימה. כאשר אנו נושמים, חמצן נכנס דרך האף והפה ועובר דרך הסינוסים. הסינוסים מווסתים את הטמפרטורה ואת הלחות של האוויר, והאף מונע חדירת חלקיקי אבק קטנים.

משם עובר האוויר דרך קנה הנשימה, שנמשך מהגרון ועד לבית החזה, ומשם הוא מתפצל לסמפונות – שני צינורות הנושאים את האוויר, אחד לריאה ימין ואחד לריאה שמאל. על הסמפונות מצויים תאים ריריים עם ריסים. ריסים אלה נמצאים בתנועה מתמדת ומובילים ליחה למעלה והחוצה. הליחה אוספת עימה אבק, חיידקים וחלקיקים זרים אחרים שפלשו לגוף. אנו מוציאים את הליחה מהסמפונות באמצעות שיעול, התעטשות או יריקה, או כשאנו בולעים את הליחה.

הסמפונות ממשיכים להתפצל לענפים קטנים יותר, שבסופם יש שקי אוויר זעירים הקרויים נאדיות הריאה. הנאדיות עטופות ברקמה עדינה ובנימי דם זעירים, דרכן החמצן שאנו נושמים עובר לזרם הדם.

לאחר שעובר החמצן אל הדם, הדם המחומצן (דם הנושא חמצן) עוזב את הריאות ומתחיל את מסעו בגוף. תחילה הוא מגיע אל הלב אשר שואב את הדם אל רקמות הגוף ואל האיברים השונים. כאשר הדם מגיע לתאים הוא מוסר להם את החמצן וקולט פחמן דו-חמצני אותו ייצרו התאים. הדם נושא את הפחמן הדו-חמצני חזרה לריאות, המסלקות אותו מהגוף בתהליך הנשיפה (הוצאת אוויר החוצה).

כיצד האוויר שאנו נושמים נכנס לריאות?

כמו כל גז אחר, אוויר זורם כשיש הפרש לחצים – ממקום עם לחץ גבוה למקום עם לחץ נמוך. כדי שהאוויר שאנו נושמים יזרום פנימה לתוך הריאות, עלינו לגרום להפרש לחצים. מסביב לריאות ישנם שרירים מיוחדים שתפקידם להגדיל את הריאות. השריר החשוב ביותר בשלב השאיפה הוא הסרעפת. הסרעפת ממוקמת בתחתית בית החזה, מתחת לריאות, ויש לה צורה של כיפה. כאשר אנו שואפים אוויר, הסרעפת מתכווצת ומשתטחת, נפח בית החזה ולחץ האוויר גדלים, ואוויר זורם פנימה אל הריאות. בנשיפה קורה תהליך הפוך – הסרעפת משתחררת ועולה, והאוויר יוצא החוצה.